פסק-דין בתיק ע"א 33138-03-11

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט בכפר סבא (כב' השופטת ר' קרלינסקי) מיום 3.2.11 (תיק ה"פ 248/07), שעסק בשאלת סדר הקדימויות שבין המחאת זכות לבין עיקולים שהוטלו על הזכות ומצא כי, בנסיבות העניין, גוברים העיקולים שהוטלו לזכות המשיבים, על המחאת הזכות שנעשתה לטובת המערערים לאחר שכבר הוטלו העיקולים.

רקע

ביום 19.12.96 נפגע מר מרעי איברהים בן מחמוד (להלן: "החייב") בתאונת דרכים (להלן: "התאונה").

בשנת 1998 הגיש החייב, באמצעות בא-כוחו עו"ד שלמה לוי - המערער מס' 1 (להלן: "המערער"), לבית המשפט המחוזי בחיפה, תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, נגד חברות הביטוח המשיבות הפורמליות דנן (להלן: "תביעת הפיצויים" או "התביעה"). עילת התביעה עוגנה בפקודת הנזיקין, ולא בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מחמת שהחייב נהג בכלי הרכב שבו אירעה התאונה, ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה.

במהלך השנים 1997 עד 2001 הטיל רשם ההוצאה לפועל, וחזר והטיל, עיקולים לטובת המשיבים, על כל נכסי החייב, בגין חובות פסוקים שחב להם החייב (סעיף 31 בפסק הדין). הודעה על העיקולים נמסרה גם למשיבות הפורמליות. בבית משפט קמא נדונה גם שאלת היחס שבין המחאת החוב לבין עיקולים שהוטלו לאחריה לטובת אחרים, אך שאלה זו אינה רלוונטית עוד לערעור דנן.

ביום 6.12.01, בעוד התביעה תלויה ועומדת, הוכרז החייב "מוגבל באמצעים", ניתן צו לאיחוד תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו, וביום 27.12.01 ניתן צו לעיכוב הליכים משפטיים בעניינו. צווים אלו בוטלו ארבע שנים לאחר מכן, ביום 27.11.05.

ביום 9.10.02 חתם החייב על המחאת זכויות, שכותרתה "כתב הוראה בלתי חוזרת", שבה הורה למשיבות הפורמליות לשלם למערערים סכומי כסף " מתוך כספי הפיצויים שיגיעו לי מכם ... בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 19.12.96 ..." (להלן: "ההוראה הבלתי חוזרת" או "ההמחאה"). למערער הומחה סכום השוה ל-20,000$, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, וכן סכום השוה ל-20% מכספי הפיצויים שיתקבלו מהמשיבות הפורמליות בגין התביעה שהגיש נגדן; למערער 2 הומחה סכום של 100,000 ש"ח ולמערער 3 סכום של 120,000 ש"ח.

ביום 31.10.06 ניתן פסק דין בתביעת הפיצויים: המשיבות הפורמליות חויבו לשלם לחייב פיצויי נזיקין בסכום של 426,389 ש"ח, בחלוקה פנימית שהוסכמה ביניהן (להלן: "פסק הדין").

ביום 7.12.06 ניתן, לבקשת המערער, פסק דין הצהרתי לפיו חוב החייב כלפיו, על פי ההוראה הבלתי חוזרת, הוא 235,247 ש"ח בתוספת ריבית, הצמדה והוצאות. גם לזכות המערער 3 ניתן פסק דין כנגד החייב ביום 30.1.07, בהיעדר הגנה.

נציין כאן כי סכום העיקולים לזכות המשיבים "בולע" את כל כספי הפיצויים שהמשיבות הפורמליות חבות בתשלומם.

בפסק דינו מצא בית משפט קמא, בין השאר, כי העיקולים שהוטלו לטובת המשיבים גוברים על המחאת החוב למערערים.  את מסקנתו זו עיגן בית המשפט בהוראת סעיף 44 בחוק ההוצאה לפועל שעל פיה העיקול חל גם על זכות עתידה, כבענייננו, שכן " קבלת כספי הפיצויים הייתה בגדר ציפיה שמימושה קרוב מאוד לוודאות" (סעיף 21 בפסק הדין). 

המערערים גורסים כי הוראת סעיף 44 הנ"ל חלה רק על נכס שהיה בידי המחזיק בעת הטלת העיקול או הגיע לידיו תוך 3 חודשים לאחר מכן, וכי התביעה לא הייתה אלא זכות עתידה שהוראת סעיף 44 אינה חלה עליה. זכותו של החייב כלפי המשיבות הפורמליות לא הייתה זכות עתידה ודאית, אדרבא, היא הייתה "רחוקה מאוד מוודאות" ולא הגיעה אלא לכלל ציפיה, שגם מסיבה זו לא הייתה ניתנת לעיקול. העיקולים שהוטלו היו עיקולים כלליים "על כל נכסי החייב" ולא ספציפיים על זכותו של החייב לפיצויים, שעל כן לא חלה גם הוראת סעיף 45 בחוק ההוצאה לפועל. העיקולים "התפוגגו" בתום 3 חודשים מיום המצאתם למשיבות הפורמליות, שעל כן לא היו בתוקף בעת מתן המחאת החוב.

המשיבים אוחזים בפסק דינו של בית משפט קמא ותומכים בו ובנימוקיו. המשיבים מציינים גם כי בתובענה דלמטה שבה ניתן פסק הדין נושא הערעור, ביקשו המערערים לקבוע כי המחאת החוב גוברת על עיקולים שהוטלו לאחריה אך לא על עיקולי המשיבים שהוטלו לפניה. המערערים ביקשו במפורש כי " תחילה יסולקו חובות המעקלים שהטילו עיקול אצל המשיבות [הפורמליות] לפני מועד ההוראה הבלתי חוזרת ... אח"כ יסולקו חובות המוטבים לפי ההוראה הבלתי חוזרת ... בשלב שלישי יסולקו חובת יתר המעקלים" (סעיף ג' 1 בעתירה שבתובענה). כך גם פסק בית משפט קמא.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת טענות הפרקליטים הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות.

חוק ההוצאה לפועל (סעיף 1) מגדיר: " 'נכס' - לרבות זכות קיימת או עתידה".

סעיף 44 באותו חוק קובע:

"(א)  צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום.

 (ב)    הומצא הצו לצד השלישי, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהמצאת הצו הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת הצו או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום.